פסק-דין בתיק עת"מ 2212-09

רקע עובדתי

1.         בפני עתירה להורות על ביטולו של חוב ארנונה וצריכת מים לשנים 1986-2001, בגין נכס ברחוב ניצנה 6 ברמת השרון (להלן: "הנכס"), שהוחזק על ידי אבי העותרת, מר מוריס פיטוסי ז"ל, ועל ביטול הליכי הגביה בשל התיישנות החוב.

בנכס, שהיה בבעלות חברת " עמיגור", התגוררו החל בשנת 1961 ועד לפטירתו של מר פיטוסי ביום 14.5.88, הורי העותרת, ה"ה מוריס פיטוסי ז"ל (להלן: "המנוח") ומטילדה פיטוסי ז"ל (להלן: "המנוחה").

בשנת 2001 פוצל הנכס ל-2 יחידות דיור, ולכל אחת מהן הותקן שעון מים נפרד. ביחידה האחת, (מד מים 22305), (להלן: "היחידה"), התגוררה המנוחה. ביחידה השניה (מד מים 41020) (להלן: "היחידה השניה"), התגוררו אחיה של העותרת, מר אליהו פיטוסי יחד עם רעייתו.

ביום 6.9.01 פנתה העותרת בשם המנוחה אל המשיבה (להלן: "העיריה" או " המשיבה"), בבקשה לשנות את שם המחזיק ביחידה, משמו של המנוח לשמה של המנוחה (נספח 3 לתגובה המקדמית לעתירה).

באפריל 2002, רכשה המנוחה את היחידה מחברת "עמיגור". הזכויות ביחידה נרשמו על שם המנוחה בלשכת רישום המקרקעין רק בחודש אפריל 2007 (ראו נסח לשכת רישום המקרקעין, נספח 4 לעתירה).

המנוחה המשיכה להתגורר ביחידה בגפה עד לפטירתה ביום 30.1.09. בצוואתה הורישה המנוחה את היחידה לעותרת (ראו צוואתה של המנוחה, וצו קיום צוואה מיום 15.6.09, נספחים 1-2 לעתירה).

2.         החל בשנת 1986 החלו נצברים ברישומי העירייה חובות בגין צריכת מים וארנונה בחשבון המתייחס לנכס כולו.

החל בשנת 1989, שלחה העירייה, לטענתה, למנוח ו/או למנוחה, מידי שנה, התראות לתשלום החוב שבפיגור (ראו ההפניה לרישומי העירייה החל בשנת 1989, נספח 1 לתגובה המקדמית לעתירה, וכן דף חשבון עדכני ליום 8.2.10, לפיו עומד סכום החוב נכון למועד זה על סכום כולל של 236,865.50 ש"ח, נספח 2 לתגובה).

ביום 28/10/07 ביקשה העותרת מהעירייה אישור לרשם המקרקעין, לצורך העברת הזכויות ביחידה מהמנוחה על שמה. הבקשה סורבה בשל "חובות בארנונה ומים" שרבצו על הנכס (נספח 5 לתגובה המקדמית לעתירה).

ביום 18.6.08 בוצעה על ידי מחלקת הגבייה של העירייה תפיסת מטלטלין ביחידה (נספח 5 לעתירה).

3.         לטענת העותרת, בעקבות תפיסת המטלטלין נודע לה, לראשונה, על קיום החוב והיא פנתה אל משרדי העירייה בבקשה להבהרת מהותו. תשובת העירייה לפניית העותרת התקבלה ביום 7.8.08, ובה פירוט החוב בגין צריכת מים וארנונה החל בשנת 1986 ועד שנת 2001.

בין הצדדים החלה חליפת מכתבים. העותרת טענה במכתביה לעיריה, כי העירייה לא טרחה ליידע אותה ואת המנוחה בדבר קיומו של החוב, ועל כן החוב התיישן; וכי אין מקום לחייב את העותרת ואת המנוחה בגין חובו של מר אליהו פיטוסי המתגורר ביחידה נפרדת, היא היחידה השניה. תשובת העירייה, הייתה, כי העותרת ידעה על קיומו של החוב כבר ביום 6.9.01, עת פנתה אל העירייה בבקשה לשנות את שם המחזיק ביחידה, כעולה מהמסמך שצורף כנספח 3 לתגובה המקדמית לעתירה, עליו חתומה העותרת (ראו, חליפת המכתבים, נספחים 8-12 לעתירה).

4.         ביום 6.2.09 רשמה העירייה בלישכת רישום המקרקעין הערת אזהרה על שיעבוד הנכס לטובתה, בהתאם לסעיף 11א(1) ל פקודת המיסים (גביה) (ראו, נסח לשכת רישום המקרקעין, נספח 13 לעתירה).

בעקבות כך, החלה חליפת מכתבים נוספת בין העותרת לעיריה. העותרת ביקשה לקבל לידיה העתק מדרישות התשלום שנשלחו לה ו/או למנוחה במהלך השנים הנוגעות לחוב המיוחס להן. העיריה השיבה, כי למנוחים נשלחו התראות פעמים רבות. התראות אלו היו ממחושבות, על כן אין העתקיהם מצויים בידי העירייה (ראו, 14-18 לעתירה).

חילופי המכתבים נמשכו עד ליום 18.5.09, אז הודיעה העותרת למשיבה כי זוהי פניה אחרונה לפני נקיטת הליכים משפטיים. ביום 27.7.09 הוגשה העתירה.

טענות העותרת

5.         לטענת העותרת, הקפידו היא והמנוחה במשך השנים, לשלם באדיקות וכסדרם את חשבונות צריכת המים והארנונה שהתקבלו בגין הנכס. רק ביום 18.6.08, נודע לעותרת לראשונה, בעקבות תפיסת המטלטלין, כי העירייה מייחסת לה ולאמה המנוחה חוב בגין אי תשלום חשבונות צריכת המים והארנונה החל בשנת 1986. ניסיונותיה של העותרת לקבל מן העירייה העתק מדרישות התשלום שנשלחו לעותרת ו/או למנוחה במשך השנים בקשר לחוב המיוחס להן, העלו חרס. העירייה שבה והודיעה לעותרת כי אין בידיה העתקים של ההתראות שנשלחו אליה, כביכול.

למעשה, כך לטענת העותרת, בדתה המשיבה חוב מופרך ומופרז, שלא נדרש מעולם, עד לשנת 2008, וטפלה אותו על המנוחה ואחר כך על העותרת.